לגנוב
כיהודי
תשעת הגברים
שישבו בחדרו של הבעל-שם-טוב, הביטו זה בזה מופתעים. הבוקר זומן כל אחד מהם בנפרד
לאסיפה דחופה בשעת הצהריים בביתו של הבעש"ט. וכעת כשהם יושבים סביב שולחן העץ
ומגלים מי החברים שהוזמנו לאסיפה, הופך האירוע לתמוה מאוד.
המשותף לכל
התשעה הוא המקצוע. כולם גנבים. כולם עובדי משמרת לילה בתעשיית הגנבה של העיר
מז'יבוז' ומשם ההיכרות המוקדמת שלהם. חלקם קולגות, אחרים דוקא מהמתחרים – אבל
המקצוע משותף.
הבעל-שם-טוב
יושב בראש השולחן, מביט ברוך ואהבה על כל אחד מהם, ולבסוף פותח את פיו: "ראו
יהודים (כך, מכנה הבעש"ט כל אחד: "יהודי". אין אצלו עוד מעמדות
מלבד המעמד הנשגב של 'יהודי'. וכך הוא מכנה את כולם), זומנתם הנה כדי לסייע לי
ולכלל ישראל בבעיה חמורה. בשמים נגזרה גזרה קשה על ישוב יהודי ועלינו לבטלה. הא
לכם ספרי תהילים, אתם תשעה ואני העשירי – יחדיו נתפלל ונבקש, ובעזרת השם תבוטל
הגזרה!".
"מה
רוצה רבינו, שנתפלל אנחנו? היודע כבודו מה המשותף לכולנו? דוקא אנחנו?!".
שאלו העיניים של כולם.
"כן",
השיב מחולל תנועת החסידות, "המצב קשה מאוד. ננעלו שערי שמים. רק פורצים
מנוסים יוכלו לפותחם...".
-
פרשת השבוע
מכירה לנו את אבא יעקב והדוד עשו. יעקב אבינו מתואר כ"איש תם יושב
אוהלים", אך עד מהרה מתברר שה"תם" הזה יודע פרק בהלכות גנבה
ורמאות. הוא יודע היטב כיצד "לסדר" את עשו ולקחת את הברכות, שלא לדבר על
ההתמודדות הארוכה עם החותן, לבן הארמי.
מהו באמת
המסר והמוסר-השכל שמבקשת התורה ללמדנו כשהיא מציגה את מעשה "גנבת"
הברכות?
יעקב ועשו
הם גם סמלים. יעקב הוא סמל לעולם הבא, לטוהר, למידות טובות, ליושר, לתורה ומעשים
טובים. עשיו הוא סמל לעולם הזה, לערמומיות, להתעסקות עם דברי הגוף כאכילה ושינה,
למלאכת ה"שדה" – עבודת הכפיים, ושאר הדברים הנכרכים במילים "עולם
הזה". בין יעקב ועשו קיים סוג של הסכם לא כתוב: העולם הבא שייך ליעקב והעולם
הזה שייך לעשו.
לשון אחרת:
כיצד ללמוד-תורה, להתפלל, לגמול חסדים ולשמור שבת – את זאת יש ללמוד מיעקב. אך
כיצד לאכול, לעבוד, לסחור ולבלות – את זאת יש ללמוד מעשו.
אך יעקב לא
ממש מוכן להסכם הזה. יעקב גונב את חלקו של עשו. יעקב מתנהג ביושרה גם בביזנס, נוהג
כיהודי גם כשהוא אוכל, מחזיק בסטנדרטים מוסריים גבוהים מאוד גם כשהוא מתחכך עם העולם
הזה, עולם השקר.
ועשו טוען:
זוהי גנבה! אני לא קבעתי עבורך כיצד להיות יהודי, אתה אל תקבע עבורי כיצד להיות
בן-אדם. יטען עשו אשר יטען, מסורת אבותינו בידינו: אנחנו גנבים! אנחנו
"מעבירים" כל העת את עולם החול והחולין (עשו) לרשות הקודש והתורה
(יעקב). כך נעשה וזהו תפקידנו כיהודים.
-
ואלו שבע
המידות הטובות שלמד רבי זושא מהגנב: א) פועל בצניעות. ב) מוכן להעמיד עצמו בסכנה.
ג) מחשיב דברים קטנים כמו דברים גדולים. ד) מוכן לטרוח הרבה. ה) זריזות. ו) לא
מאבד את התקווה. ז) אם לא הצליח בפעם הראשונה חוזר הרבה פעמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה