משפטים: למלא פקודות עם כל הלב

‎‎‎‎‎‎

למלא פקודות – עם כל הלב

זלמן השיכור היה שם דבר בעיירה. החיים לא האירו לו פנים לזלמן המסכן, והוא נפל לשכרות, אך הטיפה המרה לא גזלה את החיוך מעל פניו, ואת החן החסידי המיוחד שלו. כאשר הורץ אל החובש המקומי אחרי התמוטטות מסוכנת, קבע הרופא כי חייו בסכנה, ואם לא יחדל משתיית 'לחיים' (או בשפת הרופא: צריכת אלכוהול) – יאבד את הכבד בתוך חודשים ספורים.

זלמן מיאן לקבל את הדיאגנוזה. מה בסך הכל ביקשתי, לומר קצת 'לחיים' עם יהודים? אך הרופא, שהיה אחראי, החליט לעשות מעשה. הוא פנה אל חבריו של זלמן וביקש מהם לעצור את השתיינות ובמהירות. החסידים הבינו שהדבר היחידי שיכול לסייע כאן היא הוראה מפורשת מהרבי.

מיהרו החסידים לשלוח רץ לחצרו של הרבי, שהוציא מכתב חתום ובו הוא אוסר על זלמן כל נגיעה ב"משקה המשמח", וזה כולל "קידוש וארבע כוסות בליל הסדר". זלמן קיבל את המכתב ופניו חפו. אך כחסיד מיהר להצהיר: יין ושכר לא יבואו עוד אל גרוני, כנזיר אהיה עד יום מותי, חסיד לעולם לא יעבור על רצון רבו!

אחרי כשבוע וחצי הובהל שוב זלמן לביתו של הרופא. הפעם קבע הרופא, כי העצירה המלאה והפתאומית משתיית אלכוהול, מסוכנת לא פחות מהשתייה עצמה, ויש לבצע את הגמילה בהדרגה. אחרת, עלול זלמן לאבד את חייו בתוך כמה ימים. אך זלמן בשום פנים לא מוכן לשמוע על שתייה כעת, חס ושלום. לעבור על דברי הרבי? – יהרג ואל יעבור.

גילה הרופא תושייה ופנה שוב אל אחיו החסידים. החסידים שהבינו כי עד שיסע רץ אל הרבי ועד שישוב עלול כבר להיות מאוחר, החליטו להכריח את זלמן לשתות כוס של יי"ש. וכך התייצבו בפתחו של זלמן שלשה חסידים. שניים אחזו בו בכל כוחם, והשלישי קירב את הכוס לפיו של זלמן.

"עצרו, עצרו!" זעק זלמן בחלישות כוחות, "אם כבר מכריחים, אז שאחד יאחז בי, ושניים ישקו...".

-
הרמב"ם (בספרו המופלא 'שמונה פרקים') מתלבט בשאלה, מי עדיף: האם "החסיד המעולה" שאין לו משיכה ותשוקה לרע, או "המתגבר על יצרו" שמאוד היה מעוניין לעבור על דברי התורה, אלא ש"מה אעשה ואבי שבשמים גזר עליי". ומסיק, כי במצוות שיש בהם הבנה, המכונות "משפטים", החסיד המעולה עדיף – כמה נורא מצבו של אדם שלא גוזל רק כי "כך כתוב בתורה"... ומאידך "המתגבר על יצרו" נעלה יותר במצוות שאין להם טעם, אלו הקרויות "חוקים", כמה נפלא הוא אדם שהיה מאוד מעוניין לאכול אוכל לא כשר, וכופה את יצרו לעשות רצון אביו שבשמים...

פרשת השבוע נקראת "משפטים" אך היא כוללת גם חוקים, כמו את חוק איסור אכילת בשר בחלב. רצתה התורה ללמדנו – כך מסבירה החסידות – כי גם מצוות שאין להם טעם, יש לקיימם מכל הלב, להתחבר עליהם עד כמה שניתן, ולא רק "למלא פקודות" (כזלמן השיכור). אמת, יסוד היסודות הוא הציות וקבלת עול מלכות שמים ללא שאלות ותנאים (וזה נכון גם לגבי המצוות הקרויות "משפטים") – אך מעבר למשמעת יש גם להתחבר רעיונית ורגשית לכל מצוה.

וגם זה רמוז בפרשה: לפני מתן תורה מכריזים בני ישראל "נעשה ונשמע". קודם כל "נעשה" הכל, בלי לשאול ובלי להתווכח. ואחר-כך גם "נשמע" הכל, עם רגש וחיבור אמיתי לבורא העולם, מצַוֶה המצוות.