יש לנו תבלין
הפנים הנפוחות מרעב הסתירו מאחוריהם פיקחות, טוב-לב, ואישיות מופלאה
וכובשת.
היא ישבה על סף הכניסה ל"בית", בצִ'יאִילִי המבודדת. לא
ממש בית, ולא ממש כניסה – אבל שם היא ישבה לה בשקט, והרהרה נוגות.
היא נזכרה בחיים הטובים של "לפני". בעלה, הצדיק, הגאון,
הקדוש – מנהיג ברמה את קהילת יקטרינוסלב (דנייפרופטרובסק), ואת כל יהדות אוקראינה.
הבית שוקק אנשים ופעילות. וידיה שלה עמוסות עבודה. היא מנהלת ומארגנת את כל צרכי
היהדות בעיר הגדולה. אז, עוד היו גם הבנים בבית, הו... הבנים... הצדיקים...
המיוחדים כל כך שלה – אין כמוהם בכל העולם. כעת הם במקומות אחרים.
והזהירו אותם. בטח שהזהירו אותם. כמה פעמים נכנסו אליהם הביתה אנשי
שלטון ומקורבים, ואמרו בקול ברור, שאם לא יחדלו מפעילותם יושם הרב מאחורי סורג
ובריח. וכמה צחק להם. וכמה לעג להם. וכמה רק אמר, שביכולתם לשלוט רק בגוף – אך לא
ברוח. ובכוח, לא ישיגו מאומה.
איך עמד בעלה הצדיק, רבי לוי יצחק, איתן, ועודד אנשים לחיות
כיהודים, לגדול כיהודים, להינשא כיהודים ולמות כיהודים. וכמה התנכלו לו.
והנה... כבר תקופה לא קצרה, שנודע לה להיכן שלחו אותו הרשעים. והם
"תקועים" כאן יחד, במקום לא מקום, בחברותא עם יתושים ועקרבים, 'שְׁקָצִים'
בורים ותתי-אדם.
ערב שבת היום, וה"דירה" ריקה לחלוטין. אין כלום, כלום,
כלום. לא יין ולא דג, לא חלות ולא מרק, רק
מעט מים דלוחים מהבאר. וזהו. אֶה, לא ממש ריקה, היא דוקא בצפרדעים ועכברים, יתושים
ומחלות מסוכנות. אבל לשבת – אין כלום.
פניה התכסו בדמעות – "זו תורה וזו שכרה? הכך נאה לה לשבת המלכה,
שכך יקבלוה בניה אוהביה? וכי כך נאה לו לבעלה הצדיק, החולה, המתייסר, לקבל את
השבת?".
מבעד לדמעותיה הצליחה לרגע לראות את דמותו של בעלה הקדוש, רבי לוי
יצחק, מתקרבת אל הבית. מיד התרוממה, וניסתה ככל הניתן להסתיר את מחשבותיה.
רבי לוי יצחק הולך ומתקרב אל הבית, צעדיו הולכים ונעשים מהירים
ועליזים. הוא שם לב למצבה העגום של רעייתו, וכאילו לעצמו פתח בזֶמֶר: "יש לנו
תבלין אחד – ושבת שמו! בתלמוד נאמר, שהשבת עצמה היא התבלין הטוב בעולם! יש לנו
תבלין אחד – ושבת שמו!".
"גם אני" – סיפרה לימים – "נדבקתי בשמחתו הגדולה של
הרב, והקושי הגדול כאילו נמחה מלבי".
-
את הסוף הטוב של הסיפור, לא זכה רבי לוי יצחק לראות. שכן הוא נפטר
ממחלה קשה, בגלות. השבת, כ' במנחם אב, נציין שבעים שנה להסתלקותו.
דוקא האשה, הצדקנית חנה, זכתה לצאת "משם", ולהגיע לארצות
הברית. ולראות במו עיניה, את בנה הבכור, מתמנה ל"רבי מליובאוויטש".
השבת, יציינו אלפי חסידיו של הרבי, את זכרו הטוב של אביו הגדול,
וינסו, ולו במעט, לנסות ללמוד "מסירות נפש" מהי, "שמחה
ביסורים" מהי, ואהבת התורה מהי.
