 |
| ארכיון יד ושם |
פועל ממש!
הדילמה הבאה התגלגלה לפתחו של הרבי
ה"צמח צדק" (השלישי בשושלת חב"ד):
שני מוהלים מצטיינים ישנם בעיירה. האחד
זקן וחסיד, מקובל ובעל חסד, שיודע על בוריין את כל הכוונות הקבליות הדרושות עבור
מצות המילה. והשני, צעיר וזריז, מהיר במלאכתו ואומן מופלא. מי מהם עדיף למצוה.
הצמח צדק פסק את דברו: הצעיר עדיף! ואף
הסביר: עם כל החשיבות שאין לזלזל בה, לכוונות ולרעיונות המופשטים, אבל כשבאים
לקיים מצוה, מה שבעיקר חשוב זה הביצוע המושלם, בפועל ממש.
-
ה"מרגלים" עליהם אנחנו קוראים
השבוע בתורה, אהבו יתר על המידה את הרעיון, את המופשט, את התיאוריה. אבל הם פחדו
פחד מות מפרקטיקה.
דור המדבר התאפיין בכך שהוא כמעט ולא היה
צריך לבצע כלום. הוא היה פטור מרוב רובם של מצוות התורה. ארץ ישראל טרם נמסרה לעם
ישראל, והמצוות התלויות בה עוד לא החל זמנם. אותו דור עסק בעיקר
ב"רעיון" שבדברים. הם נהנו מאוד להגות במשמעות הסמלית של מצות שמיטה,
וברעיון הסוציאלי-חברתי שבה, בעומק שלה בדרך הקבלה, ובקונפליקטים הלכתיים מורכבים
שהיא מעלה. אבל ממש, להתעסק עם אדמה, עם חול ועם מים – זה לא בשבילם...
המרגלים טענו מעבר לכך: הקיום הפיזי של
המצוות, עלול לפגום ולפגוע ברעיון שבהם. עדיף להישאר עם המצוה כמטאפורה, מאשר
להיכנס לבעיות מעשיות של "ביצה שלא נולדה ביום טוב".
והם טעו.
המצוות הם קודם כל הוראות מעשיות. הוראות
הפעלה ממשיות. הרעיונות הרבים שיש מסביב, ויש המון, הם בשלב השני. התורה מכוונת
הכי למטה שיש, ומורה לנו: כך תעשה וכך לא תעשה. כך שכל ניסיון לברוח מהמעשה
ולהיצמד לרעיון – הוא סילוף של הרעיון עצמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה