יהודי
של שבת
מנהג נאה
היה להם לתושביה של ליובאוויטש, מידי ערב שבת, כשהיו נפגשים בבית המרחץ, בין
ה'מקוה' ל'שויִץ בּוֹד' (סאונה יהודית), היו נוהגים להזמין איש את רעהו הביתה
ללגימת קווַאס (משקה רוסי) קר ומשובח אחרי המרחץ.
אחד הרוחצים
היה 'הדוד יוסלה'. ר' יוסף לא היה דוד של כמעט אף אחד מתושבי העיירה החשובה, אך
מאחר והיה דודו של הרבי, ה'צמח צדק', וכנראה גם בגלל שהיה אדם חביב – כינוהו הכל:
'דוד יוסלה'. השבוע פגש ר' יוסף במרחץ את אחד מתושבי העיירה, שיחה נעימה התפתחה
ביניהם, שיחה ערבה של בית-מרחץ שהסתיימה בהזמנה רשמית מטעם ה'דוד' לשתיית קווַאס
בעוד כחצי שעה.
הדוד יוסלה
הגיע לביתו, פשט את בגדי החול ולבש את בגדי השבת, התיישב על הכסא ופתח חומש. עד
מהרה צלל בלימוד פרשת השבוע, אונקלוס, רש"י, אבן-עזרא, רמב"ן ופירושי
רבותיו בעלי החסידות. פניו האירו באור יקרות, אור של שבת.
ולפתע
דפיקות בדלת. אך ר' יוסף לא שומע את המתרחש סביבו, הוא עסוק לחלוטין בקדושת השבת,
הוא כבר סיים את כל המדרש על הפרשה, וכעת הוא פותח בלימוד הקטעים בזוהר העוסקים
בנושאי הפרשה. הוא נמצא בעולם אחר.
אך היהודי
המוזמן מעבר הדלת לא מרפה, דופק ודופק. עד שר' יוסף ניגש ופותח את הדלת. "כן,
מה רצונך?" הוא שואל בתמיהה, "כבודו הלא הזמין אותי לשתיית קווַאס
יחדיו... הלא כן?". – "קווַאס?! מה קווַאס? מי קווַאס? מה שמו של
יהודי?" תמה ר' יוסף בכנות, הוא ממש לא מבין מהיכן "נפל" עליו הקווַאס
כשהוא בעולם של אינסוף, של קודש והתעלות. "ר' יוסף, לפני כשעה בבית המרחץ,
הזמנת אותי לשתות אתך קווַאס!" מתעקש היהודי. "יתכן", אמר הדוד
יוסף "יתכן... אך יוסלה שפגשת במרחץ איננו כאן, כעת זה יוסלה אחר
לגמרי!".
-
יעקב אבינו
נקרא כך על שם ש"ידו אוחזת בעקב עשו", על שם ההתעקשות וההתפתלות
("ויעקבני זה פעמיים") בפיתולי החיים מול ועם עשו. יעקב הוא מי
ש"גנב" את הברכות, "קנה" את הבכורה, והוא יריבו המר של עשו.
בפרשה מודיע
ה"איש" ליעקב: "לא יעקב יאמר עוד שמך – כי אם ישראל. כי שרית עם
אלקים ועם אנשים ותוכל". רש"י מסביר: "לא יאמר שהברכות באו לך בעקבה
ורמיה, כי אם בשררה וגילוי פנים" – תוקף ושליטה.
יעקב נקרא
כך ששה ימים בשבוע. ששה ימים של "עקבה ורמיה", התעסקות מתישה במלחמת
הקיומית עם היצר הרע, העבודה והנסיונות שבעולם. היהודי נאלץ לשחק את המשחק של
הגוי. לקנות ולמכור, לאכול ולישון, ולעשות זאת כמו יהודי. לא קל "לגנוב את
עשו" ולשרוד בתוך הג'ונגל העולמי כ"יעקב איש תם".
אך ברגע
שנכנסת השבת, פושט יעקב את בגדיו והופך ל"ישראל". היום לא הולכים
לעבודה. השבת קודש לבית-הכנסת ולמשפחה, ללימוד תורה ולהתעלות רוחנית, לניגוני-מסורת
ולרעיונות עמוקים בפרשת השבוע. הברכה של השבת איננה באה "בעקבה וברמיה"
אלא "בשררה וגילוי פנים". כי בשבת כל בית – ארמון, אבא ואמא – מלך
ומלכה, והילדים – נסיכים.
כדאי שנזכור
זאת, כדי שנדע לנצל את השבת ולייעד אותה לתפקידה הרם. לא לבזבז אותה על דברי
חולין, לא למסמס אותה ב"עסקים כרגיל". גם אם אנחנו מוגדרים כ"שומרי
שבת" – יש עדיין הרבה להיכן להתקדם בשמירת השבת האמתית, כמו
"ישראל".
-
וכך אמר
הצדיק רבי אהרן מבעלז: בשבת יש לנצל כל רגע, לא ראוי בה אפילו לישון שנת-צהריים,
שכן אם אנחנו שומרי שבת – כיצד יכולים אנחנו להירדם בשמירה?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה