 |
| מקור: מוזיאון הכט |
כך הכל התחיל
היחיד ששם לב להלך שנכנס באמצע הסעודה, היה בעל
הבית הישיש, רבי אליעזר. בפתח ניצב איש גבוה בעל זקן לבן ארוך, על שכמו תרמיל
דרכים, ובימינו מקל נדודים. רבי אליעזר נגש אליו במהירות: "בוא בְּרוּךְ השם,
שב בבקשה, הנה כאן יש מקום, מיד אגיש לך כל צרכי שבת, אכול יהודי, אכול וברך, שבת
היום. אבל קודם, כוס מים צוננים, הנה לך...".
דקות ארוכות עברו עד שהסועדים הרבים הרגישו
בתכונה של בעל הבית סביב האורח. כמה מהנוכחים סובבו את ראשם והביטו כלא-מאמינים.
הראיתם אי פעם דבר שכזה, יהודי המעז לחלל את השבת, ובפרהסיא?! כך, להיכנס לביתו של
רבי אליעזר מכניס האורחים, ללא כל בושה, עם מקל נדודים ותרמיל דרכים המעידים על
השבת שחוללה זה עתה[1]?
כמה מהצעירים לא יכלו לשתוק, זעקת "שבת" כמעט שהתפרצה מגרונם. אלא ששוב היה זה רבי
אליעזר שהבחין ראשון.
במבטים חדים הסביר לכל הנוכחים, כי לבית הזה יש
בעל-בית, ורק הוא יחליט מי נכנס ומי לא, וכיצד יש לנהוג כלפי מחללי שבת ומרשיעי
ברית בתוך ביתו שלו. מבטיו של רבי אליעזר, עשו את שלהם. האנשים נרגעו, אם כי לא
הבינו. אך אם רבי אליעזר, מאיר הפנים וטוב הלב, נעשה כה קשוח בענין זה, מוטב להם
שישתקו.
השבת יצאה. האורחים הרבים התפזרו למקומותיהם,
ורק האורח-הפורח, מחלל השבת, נשאר בחדר האוכל הגדול. "החסר לך משהו?"
פנתה אליו שרה, בעל הבית. "החפץ אתה בצידה לדרך, או שמעדיף אתה לעשות עמנו את
הלילה? שמענו שהגעת מדרך רחוקה, עדיף שתנוח מעט, אל לך למהר".
"אכן, מדרך רחוקה מאוד באתי" – פתח לראשונה
האורח את פיו. "קראי לבעלך, דבר לי עליכם".פניו של האורח האירו לפתע
באור יקרות, והוא סיפר:
"אין לי צורך לספר לכם, רבי אליעזר ושרה
הצדיקים, על צרותיהם של ישראל. השבר הגדול שעבר העם בעקבות גזרות חמלניצקי ורציחות
הקוזקים, התקווה הגדולה שנטע שבתי צבי, ומפח הנפש הגדול שאחריהם – העמידו את יהודי
הגולה במצב קשה ביותר מבחינה נפשית. אספר לכם, כי בתקופה הקרובה עתיד העולם לעבור שינויים
מפליגים. גלוי וידוע לפני ריבון כל העולמים, כי עם ישראל בכוחותיו שלו לא יוכל
לעמוד בחבלי משיח שהגיעו עתה לשיאם וימשכו עד לבואו. עלול הוא חלילה, זרע ישראל,
להתערבב ולהיטמע בעמים.
"בשמים הוחלט, לשלוח לעולם הזה נשמה
מיוחדת, איש פלאים, שיהיו לו הכוחות והידע להושיע את ישראל. הוא יפיח רוח-חיים
בעצמות היבשות, ילמד את בני יהודה שמחה ורגש, אמונה ואהבת ישראל, ביטחון
בבורא-עולם ואת מעלתם שלהם, של בני ישראל. הוא יגלה מחדש את פניו המאירות של
היהודי הפשוט, בעל המלאכה. הוא יחנך וידריך את תלמידי החכמים לדרך של אמת. סביב
אותו איש פלאים יתקבצו תלמידים, ככוכבים המאירים סביב הירח, ולאט לאט יקיפו את כל
העולם היהודי ויכינו אותו, הכנה פנימית ועמוקה לביאת המשיח.
"גם שם ניתן לה לאותה נשמה מיוחדת. כשמו של
העם שעליה להחיות: ישראל. כאותו אדם מעולף שמעירים אותו באמצעות הזכרת שמו
באוזניו – כך יבוא רבי ישראל, ובשמו הטוב – בעל שם טוב – יעורר את עם ישראל
מהתעלפותו".
רבי אליעזר ואשתו שומעים. וההלך ממשיך:
"השאלה הגדולה שנשאלה בשמים, מי יזכו לגדל
את אותה נשמה מיוחדת. ובין ההצעות המרכזיות עמד השם שלכם, רבי אליעזר הצדיק
והצדקנית שרה. שמכם הטוב, אהבת ישראל הבוערת שבכם ניכרה היטב לבית הדין של מעלה.
וכמעט שהוחלט שנשמתו של ישראל בעל-שם-טוב תבוא אצלכם.
"אלא, שאז טענה מידת הדין, שאינכם ראויים
לשכר כה גדול, ויש להעמיד אתכם בניסיון ולבדוק האם אכן מתאימים אתם לגדל את הנשמה
הגבוהה והקדושה הזו. ואני, אליהו הנביא, נשלחתי על מנת לבדוק את מידת הרגישות שלכם
ליהודי מחלל שבת. עמדתם בנסיון. מזל טוב!"
-
ח"י באלול הוא יום ההולדת של רבי ישראל
הבעל שם טוב (נולד 1698). חמישים ושמונה שנה אחר כך, נולד גדול מנחילי דרכו, ומי
שכתב למעשה את רעיונותיו של הבעל שם טוב, בשפה של שכל והסברה – רבי שניאור זלמן
בעל התניא (1745). השבת, ח"י באלול, זו ההזדמנות לחשוב שוב על המבט שלנו,
כיהודים, על יהודי אחר. שלא חושב כמוני ולא נראה כמוני. איך היה הבעל שם טוב רואה
אותו?
[1] בשבת אסור להלך מהלך של יותר
מאלפיים אמה (קילומטר) מחוץ לעיר. ובהיעדר 'עירוב' אסור גם לטלטל שום חפץ ברשות
הרבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה