נשק חי
אליהו חשב שהוא כבר מכיר הכול. במשך עשר
השנים שהוא חבר במחתרת החב"דית בסמרקנד, הפועלת להפצת תורה ויהדות תחת עינו
הפקוחה של השלטון הקומונסטי, כבר נחקר לא פעם, כבר שמע האשמות שוא וטענות אמת. אך
לאשמה הבאה, איש לא הכין אותו.
"ובכן", אומר לו החוקר כשעיניו
יורקות אש. "עלינו כאן על משהו מסוכן! אתה בוודאי יודע שהק.ג.ב. יודע הכל, אז
גם את זה הוא גילה... אין לך יותר מה להסתיר, אנחנו גילינו את הסוד הגדול
שלכם". וכאן הנמיך החוקר את קולו, וכמעט לחש: "המחתרת שלכם, משתמשת בנשק
חם!".
אליהו חש שהחדר מסתובב סביבו. נשק? במחתרת
החסידית? מה כעת?! הוא הרים את הראש ופנה אל החוקר: "חבר חוקר, זו טעות
איומה, אנחנו אנשי דת, ואין לנו כל קשר לנשק כזה או אחר!".
"באמת?!" החזיר לו החוקר, ופתח
מגירה צדדית. הוציא משם שקית בד ופתח אותה לאטו, מהשקית יצא ספר קטן שהונח אחר כבוד על
השולחן: "נשק חם!".
אליהו זיהה מיד את 'ספר התניא'
האישי שלו...
-
השבוע אנחנו חוגגים את ל"ג בעומר.
יום הפטירה של רבי שמעון בר יוחאי – מחבר ספר הזוהר. רבי שמעון נפטר לפני הרבה
מאוד שנים, קרוב לאלפיים, אך החגיגות הולכות ומתעצמות מידי שנה. דרך אגב: באלף
השנים הראשונות אחרי פטירתו, קיומם של ההילולות הללו נשמר ככל הנראה בסוד מוחלט.
רק לקראת המאה ה15, ובמיוחד בימי האר"י
ז"ל החל החג הזה להיחגג. ומאז, מידי שנה, ככל שמרחקים מתאריך הפטירה המקורי –
הולכת ההילולא ומתגברת.
ההסבר לכך הוא: רבי שמעון בר יוחאי כתב את
ספר הזוהר, אך שמר עליו חבוי בתוך קופסא. מעטים היו אלו שידעו מהספר הזה, ומהעקרונות
המופלאים שמתגלים בו. בשלב מסוים, הוחלט בשמים כי הגיעה השעה לגלות את ספר הזוהר,
ואת חכמת הקבלה. בתחילה לאנשי סוד, ובהמשך להמון העם. וככל שהזמן הולך ומתקרב אל
הגאולה – נעשים רעיונותיו המופלאים של רבי שמעון לנחלת הכלל.
ספר הזוהר וחכמת הסוד של רבי שמעון יכולים
להיות לעזר גם עבור אנשים כמונו:
אנחנו נוטים לקנא באדם בעל עקרונות. אדם
שיש לו משמעות אמת למה שהוא עושה, שברור לו בצורה חותכת מה נכון ומה לא, מה טוב
ומה רע. אדם מושכל שלא נוהה אחרי העדר, איש שכזה ראוי לכינוי המכובד:
"אדם" (ובשפת הרחוב: "גבר!").
לא בחינם כינה החוקר הרוסי את ספר התניא
"נשק חם". ספר התניא שנכתב על פי יסודות ועקרונות הקבלה של רבי שמעון בר
יוחאי, מותאם בדיוק לחיים כמו שלנו. הלימוד בספר התניא הוליד אנשי אמת, אנשי
עקרונות. כאלו שלא התרשמו מהחיים ולא פחדו מהמוות. הממשל הסובייטי לא יכול היה
להם, והתרבות המתירנית של ה121 איננה משנה אותם. הם יכולים לגור באלסקה ובקפריסין,
בישראל ובסיביר – ובמקום להתאקלם הם משנים את סביבתם, ומאירים גם אותם באש גדולה
של אמת. מדורת ל"ג בעומר. והאש הזו לא תכבה לעולם.
-ובספר 'היום יום' נאמר: אנשים נוטים לפחד מהאש והחום של החסידות. יש לומר להם: אל פחד! על האש הזו נאמר "כי ה' אלוקיך – אש אוכלה הוא".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה