 |
| ר' יונה כהן מפולטבה הי"ד - התמונה היחידה |
לא
להיות צפרדע
השמעת צירוף המילים "ר' יונה כהן מפולטבה"
באוזניו של חסיד יוצא רוסיה, מבני הדור "ההוא", יעביר בגוו רעד. ר' יונה,
מעבר להיותו חסיד דגול, ירא-שמים, למדן נדיר ומה שמכונה "בעל מדרגה",
היה אדם של נתינה, כולו עבור הזולת. הוא היה מי שעמד בראש הקבוצה שתכננה והובילה
את פרויקט חילוץ מאות-משפחות מתוך רוסיה לארצות החופש בשנים 1946-7, אך הוא עצמו
בחר להישאר ברוסיה ולסייע לאלו שנאלצו להישאר שם. יום אחד תפסו הרוסים את ר' יונה,
כצפוי, ושילחוהו לסיביר. עד היום לא נודע מקום קבורתו.
נוהג היה ר' יונה לשבת מפעם לפעם עם צעירי
החבורה, החסידים המתלמדים, להרביץ בהם תורה ויראת שמים, לתת בהם חיים יהודיים
מקוריים וכחות לעמוד בנסיונות הקשים-מאוד של גלות רוסיה. ישיבה זו עצמה הייתה מעשה
אסור על פי החוק, אך לא זה מה שעצר בעדו מלהפיח חיים בעצמות היבשות. כדרכם של
חסידים היה זה תמיד סביב כוסית 'לחיים' וזנב של דג מלוח, ניגון עמוק ואהבת חסידים.
פעם שם ר' יונה לב כי אחד מבני החבורה
"לא בעניין". הוא ניסה לפנות אליו, לרגש אותו, לדבר אל השכל ואל הלב, אך
כלום. הבחור אטום, כאילו הוא לא שם. ואז ברגע של חולשה, קם אותו בחור והנחית על
לחיו של ר' יונה סטירה מצלצלת. ר' יונה קם ממקומו, מרוגש, ניגש לבחור, חיבק אותו
ואמר: אתה רשאי להמשיך להכות בי, העיקר שתהיה בינינו שיחה...
-
משפט תמוה מאוד מופיע במדרש על פרשת
השבוע: "אלמלא הצפרדע כיצד היה נפרע הקדוש-ברוך-הוא מן המצרים". הרבי
מליובאוויטש מפרש אותו כך: שונאים שונים קמו לעם ישראל בכל הדורות, בכל דור ודור
עומדים עלינו לכלותינו, אך היה משהו מיוחד במצרים. מצרים היא מדינה בה לא יורד
כמעט גשם, החקלאות המפותחת שם היא פרי של ויסות הנילוס באמצעות תעלות
("יאורים") לתוך השדות, כך שישנה לכל בעל שדה שליטה מוחלטת על המשקעים.
השליטה המוחלטת על מקורות החיים (שהיפוכה הוא בארץ ישראל ש"למטר השמים תשתה
מים") הביאה את תושבי מצרים לתחושה המתוארת בספר יחזקאל: "יאורי לי ואני
עשיתיני". אין לי שום צורך בקדוש-ברוך-הוא, אני מסתדר "יופי" לבד.
וכשמשה רבינו מציע לפרעה לשחרר את עם ישראל בשליחותו של ה', עונה לו פרעה:
"לא ידעתי את ה'". מעולם לא היה לי הצורך לדעת, לחשוב ולהתעסק באמת עם
ה'.
על אויבים כאלה ואחרים מספרים לנו הנביאים
כיצד חרפו וגדפו את עם ישראל, את ה', את כל הקדוש והיקר. אבל המצרים, פשוט לא היו
בעניין. הם לא היו נגד, הם לא היו בעד – הם פשוט לא בתמונה. משום כך – משלים הרבי
את ביאורו – היה צורך להכותם בצפרדע. גם הצפרדע היא בעל-חי לא אכפתי, גם היא לא מועילה
וגם לא מזיקה, לא נגד ולא בעד. סתם. יבוא הסתם ויכה בסתם, וילמד הסתם את הסתם שאין
סתם!
ומעבר לרעיון על הפרשה יש כאן גם מסר חשוב
עבורנו: ככל שאתה יותר "נגד" אתה יותר בתמונה. בוודאי אם אתה
"בעד" אתה בתמונה. הנורא מכל זה האפאתיות. חוסר האכפתיות, ההרגשה של
"מה זה משנה לי בכלל" זו הבעיה הגדולה.
ואולי זוהי משמעות נוספת למושג
"יציאת מצרים" – לצאת מהאפאתיות לאכפתיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה